איך הצ'ופצ'יק של המיקסר שלי יגרום לך לאבד את מקום העבודה שלך ומה אפשר לעשות בנוגע לזה (אגדה אמיתית)

על השיש אצלי בבית עומד כבר יותר מ 20 שנה מיקסר ממש טוב, לא חשוב מאיזה תוצרת, והוא טוחן ומערבב במסירות כל מה שנותנים לו בלי להתלונן. אחרי כל כך הרבה שנים, הוא ממש כמו בן משפחה. ואז יום אחד אפרורי וגשום נשבר הצ'ופצ'יק שמחזיק את להב הסכין המסתובבת והמיקסר הנאמן הפסיק לטחון ולערבב. לא שלא היה לו רצון לטחון ולערבב, ראו שיש, אבל בלי הצ'ופצ'יק האמור המנוע מסתובב והסכין לא. נסעתי לפתח תקווה, קניתי צ'ופצ'יק חדש ב 50 ש"ח, המיקסר חזר לטחון ולערבב כאילו הוא חדש מהקופסא והחיים חזרו למסלולם. ואתם שואלים, איך כל זה בדיוק קשור למשרה שלי ? זה סיפור פשוט שאנחנו מכירים אלף כאלה!  שאלה יפה, אז בואו נעשה מסע קטן ביחד עם הצ'ופצ'יק מיום היוולדו ועד שקניתי אותו בפתח תקווה ב 50 ש"ח.

ובכן הצ'ופצ'יק נולד במוח של מהנדס נחמד שישב בארה"ב לפני כ 25 שנה וחשב שזה רעיון פשוט נפלא להכין צ'ופצ'יק שיסובב את הסכין של המיקסר. הוא היה מהנדס ממש ממש טוב ואחרי שהוא הבין בדיוק איך הצ'ופצ'יק צריך להיראות הוא ישב והכין שרטוט של הצ'ופצ'יק, אלה הוראות על דף נייר איך לייצר אותו. מתי שהוא במהלך השנים השרטוט נדד, ביחד עם חצי התעשייה העולמית, לסין ושם סיני חייכן ונחמד הכין דגם ממוחשב שלו, כי היום כל דבר עושים במחשב. לפני 3 שנים הבוס המאד לא סמפטי של הסיני החייכן והנחמד הגיע למסקנה שהמיקסר של יורם יצטרך צ'ופצ'יק חדש, בעוד 3 שנים, ומייד הוא ניגש למלאכה לייצר אותו. סיני נוסף  (זה הרביעי, אני מקווה שאתם סופרים) לקח את הדגם הממוחשב והכין תבנית שבה יוצקים את הצ'ופ'ציק, כמו תבנית שמכינים בה עוגיות רק קצת יותר מדויקת. את התבנית הוא שם על מכונה שיוצקת פלסטיק לתוך התבנית והכל היה מוכן להכין את הצ'ופצ'יק שאני אצטרך בעוד שנתיים ועשרה חודשים (עד כאן עברו חודשיים). ואז פרצה המהומה !!! מנהל המפעל הסיני הנמוך והעצבני בא בריצה ושאל את כל הסינים הנחמדים, וגם את אלה שפחות נחמדים, מה בדיוק הם חושבים שהם עושים. התבנית, כך מתברר, עולה 70,000$ והמכונה שיוצקת את הפלסטיק מגרדת את המיליון ובמידה ויכינו רק את הצ'ופצ'יק שאני אצטרך בעוד שנתיים ושמונה חודשים הוא יעלה משהו כמו 20,000 ש"ח, לפני מע"מ. אפילו בלי לשאול אותי, הייתי בטח מסכים איתו, המנהל הסיני הנמוך והעצבני החליט שאני בטח לא ארצה לשלם מחיר כזה על צ'ופצ'יק למיקסר שאומנם הוא כמו בן משפחה, אבל בכל זאת יש גבול. חשבו הסינים וחשבו וחשבו ואמרו כך: במקום להכין רק את הצ'ופצ'יק שיורם יצטרך בעוד שנתיים וחצי בואו נכין 100,000 צ'ופצ'יקים !  המכונה לא סתם עולה מיליון דולר, זה ייקח פחות משבוע ואז כל צ'ופצ'יק יעלה רק 10 ש"ח ואני אוכל לקנות אותו ב 50 ש"ח (תכף נדבר על 40 הש"ח שנוספו בדרך). כל הסינים נשמו לרווחה והמכונה שמגרדת את המיליון דולר אכן הכינה 100,000 צ'ופצ'יקים בשבוע. אני לא רוצה למתוח את הסבלנות שלכם יותר ממה שכבר עשיתי עד כה, אז ברשותכם אריץ את הסיפור במהירות מכאן: נהג משאית נמוך ומקסים לקח את 100,000 הצ'ופצ'יקים למחסן ושם מחסנאי זעוף עם סיגר שם אותם על מדף. פקיד מכס ממושקף, עדיין כולם סינים, אישר למנהל המפעל הנמוך והעצבני לשלוח 100 צ'ופצ'יקים באוניה לישראל, פקידה חמוצה מילאה את הטפסים הנחוצים, מנקודה זו כולם ישראלים, נהג שמן למדי העמיס את הסחורה ולקח אותה לחנות בפתח תקווה שם הצ'ופצ'יק חיכה לי שנה וחודשיים ביחד עם עוד 99 צ'ופצ'יקים חברים שלו שלמיטב ידיעתי עדיין מחכים למצוא בית חם. נדמה לי שלא אגזים לקרוא למסלול שעשה הצ'ופצ'יק ארוך, מפותל ומייגע.

חזרה לכם הנשימה ?  יופי, אז בואו נדמיין מסלול אחר. נניח שבפתח תקווה יש מכונה מופלאה שיודעת להכין כל דבר, סוג של פלא כזה.  ביום שנשבר לי הצ'ופצ'יק בקשתי ממנהל החנות שהמכונה המופלאה תכין לי צ'ופצ'יק חדש. המכונה גירגרה קצת, לעסה כמה גרם של פלסטיק ואחרי קצת יותר מחצי שעה פלטה למגש המבריק בתחתית המכונה צ'ופצ'יק חדש, נקי ומקסים, שבאתי ולקחתי אותו למחרת, עדיין 50 ש"ח, וכולם מרוצים ומחייכים. נכון ?  ממש לא !  בהחלט מאד מאד מאד מאד לא כולם מרוצים. כל הסינים, החל מהחייכן דרך המומשקף ועד לעצבני, פתאום נשארו בלי עבודה. כנ"ל הפקידה החמוצה, הנהג השמן וכל מי שטרח ועמל להביא לי את הצופצפיק במסלול הארוך. מזל שאין מכונה כזו, נכון ?

אז דווקא יש, קוראים למכונה המופלאה מדפסת תלת ממדית, שזה שם קצת לא נכון אבל ככה התרגלנו לקרוא לה. שמים בצד אחד של המכונה המופלאה שקית של גרגרי פלסטיק, לוחצים על כפתור והמכונה לועסת את גרגרי הפלסטיק, מחממת אותם, לשה אותם ובונה מהם כל חלק שצריך, למשל את הצ'ופצ'יק למיקסר על השיש שלי.

תגידו בצדק  אבל אני לא ברשימת בעלי המקצוע שהמכונה הפכה למיותרים !  נכון, אבל אולי את/ה עובד/ת בחנות שבה הפקידה החמוצה והנהג השמן קונים יין?  נראה לכם שיהיה להם מצב רוח ליין ?  או אולי אתם ספקים של חנות היין ההיא ? או הקונדיטוריה שבה הם קונים עוגות ?  נדמה לי שהרעיון ברור, כולם קשורים לכולם ובמידה ואנשים, גם רחוקים פיזית, מאבדים את העבודה שלהם האפקט רץ די מהר דרך כל השרשרת.

כל מה שכתוב כאן יכול היה בקלות להופיע במאמר כלכלי בעיתון מכובד, כפי שאכן קורה במידה ותחפשו. רק אל תצפו לסיפורים על הצ'ופצ'יק של המיקסר שלי או על הסינים החייכנים. שם יהיה כתוב משהו כמו: "ייצור מקומי בטכנולוגית ריבוד מייתר את שרשרת האספקה העולמית". אז כל האנשים שמסופר עליהם כאן הם אכן חלק ממה שקוראים לו באנגלית SUPPLY CHAIN (שרשרת אספקה) והם צפויים להפתעה לא נעימה בשנים הקרובות, המדפסות המופלאות ימחקו את הצורך בהם ובשלב זה לא ברור בדיוק מה הם יעשו. מה שבטוח שכולם יהיו די עצבניים ונראה רעיון טוב להכין להם תעסוקה חלופית, אחרת בטוח יהיו מהומות. יש לכם רעיון ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *