שלבי המשחק בטניס שולחן

כל שלב משחק מתחיל בהגשה שמתבצעת על ידי זריקת הכדור באוויר וחבטה בו כך שיפגע תחילה בחצי השולחן הקרוב ולאחר מכן יקפוץ לצידו של היריב. פסילת ההגשה מתבצעת במקרים הבאים:

  • אי חבטה בכדור
  • אי קפיצת הכדור בצד של החובט לאחר החבטה
  • זריקת הכדור באוויר בעת ההגשה לגובה של פחות מ-16 ס”מ
  • הסתרת הכדור של המגיש מהמקבל באחד משלבי ההגשה
  • אי פגיעה של הכדור בצד השולחן של היריב לאחר החבטה (בעקבות פגיעה ברשת, חבטה מחוץ לתחומי המגרש וכו’)

כל פסילה מקנה ליריב נקודה. על היריב להחזיר את הכדור כך שיקפוץ רק בצד הרחוק ממנו (ולא גם בצד הקרוב כמו בהגשה). מכאן ואילך, שני היריבים צריכים להחזיר את הכדור לצד השולחן הרחוק מהם, ואם לא עשו כן – מוענקת לשחקן השני נקודה. כן מוענקת לשחקן השני נקודה אם נגע הכדור בחלק מגוף השחקן שאינו היד האוחזת במחבט, מן המרפק ומטה, או אם נגע השחקן בשולחן בעת שהמשחק היה פעיל. כדי לנצח משחקון יש לזכות ב-11 נקודות בהפרש שתי נקודות לפחות (לפי הכללים שהיו נהוגים עד לשנת 2001 צריך היה לזכות ב-21 נקודות). בדרך כלל משחקים חמש או שבע מערכות במשחק ווזה מכונה “הטוב מחמש” או “הטוב משבע.

לכל אחד מהשחקנים ניתנות שתי חבטות הגשה ברציפות (עד 2001 היו חמש הגשות רצופות לכל אחד).

ישנן כמה סוגי הגשות באמצעות מחבט טניס שולחן:

  1. הגשה מסובבת – מטרתה לסובב את זווית ההעפה של הכדור, ולגרום לכך שהכדור יפגע בצדו של היריב ולאחר מכן יטה לאחד מן הצדדים ו”יברח” מהמגרש
  2. הגשה חתוכה – מטרתה לחתוך את הכדור ולגרום לכדור לרדת בעת שהיריב מנסה להעביר אותו לצדו של היריב .
  3. הגשה מהירה – מטרתה היא לבלבל את היריב, וליצור רושם של הגשה חתוכה, ולמעשה לגרום לכדור לנוע מהר לכיוון הצד של היריב.
  4. הגשה לפינה – הגשה שמוגשת לצד המגרש כך שליריב יהיה קשה להגיע אליה.

בדרך כלל ההגשות האלו נחשבות להגשות הקשות ביותר.

מטרת ההגשה היא לתת למגיש יתרון בנקודה הזו. כשמגישים הגשה מסובבת למשל, ליריב קשה יותר לענות על ההגשות, ואז הוא עונה על ההגשה חלש יותר, והמגיש יכול לשנות את כיוון הכדור בחוזקה.

 

 

 

 

אליפות העולם בטניס שולחן

אליפות העולם בטניס שולחן היא תחרות טניס שולחן החשובה ביותר בעולם. לראשונה נערך האירוע בשנת 1926 בלונדוןבריטניה. משנת 19281957 נערך האירוע בכל שנה למעט בתקופת מלחמת העולם השנייה (האליפות חודשה בשנת 1947) ומשנת 1957 האליפות נערכת בכל שנתיים. משנת 2000 נערכת אליפות נפרדת לקבוצות בכל שנתיים, בשנה שבה לא נערכת אליפות אישית וזוגות.

באליפויות העולם הראשונות, לפני מלחמת העולם השנייה, תוצאות טניס השולחן היו שלטון נבחרת הגברים של הונגריה עם 9 תארים ונבחרת הנשים של צ’כוסלובקיה עם 3 תארים. לאחר המלחמה שלטה נבחרת הגברים של צ’כוסלובקיה עם 4 תארים ונבחרת הנשים של רומניה עם 5 תארים. בשנות ה-60 החלה שליטה של נבחרת הגברים והנשים של יפן שזכתה ב-12 תארים. משנות ה-70 החלה שליטה מוחלטת של נבחרות הנשים והגברים מסין שזכו ב-40 תארים. לתקופה קצרה בשנות ה-90 זכתה נבחרת הגברים של שוודיה ב-4 תארים.

תחרויות טניס השולחן הראשונות כללו מקצי זוגות ויחידים לנשים ולגברים. החל מאולימפיאדת בייג’ינג (2008) בוטלו מקצי הזוגות, ובמקומם נערך טורניר קבוצתי בין נבחרות.

טניס שולחן הוא ענף במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת סיאול (1988). לאורך השנים זכו טניסאי שולחן ונבחרות מ-12 מדינות במדליות אולימפיות. הענף נשלט באופן מובהק על ידי סין. מתוך 24 מדליות הזהב שחולקו עד כה, זכו טניסאי השולחן הסינים ב-20.

תחרויות היחידים נערכות בשיטת נוקאאוט שבה שבעה או שמונה שלבים, בהתאם למספר המשתתפים. המפסידים בשלב חצי הגמר נפגשים למשחק על מדליית הארד (למעט באולימפיאדת ברצלונה (1992), שבה לא נערך משחק כזה, ושני המפסידים בשלב חצי הגמר זכו במדליות ארד).

בטורניר הנבחרות משתתפות 16 נבחרות. באולימפיאדת בייג’ינג, שבה נערך טורניר זה לראשונה, חולקו הנבחרות לארבעה בתים, וארבע הראשונות העפילו לשלב חצי הגמר. מאז אולימפיאדת לונדון (2012) נערך הטורניר כולו בשיטת נוקאאוט בת ארבעה שלבים. מפגש בין נבחרות כולל שלושה משחקים – שני משחקי יחידים ומשחק זוגות אחד. אם אף נבחרת לא ניצחה בכל שלושת המשחקים, נערך משחק רביעי, בין יחידים, ואם המאזן לאחר משחק זה הוא 2-2, נערך משחק יחידים נוסף, שהוא המכריע.